הפלות הן דבר נפוץ יחסית, בפרט בשליש הראשון של ההריון, ויחד עם זאת כמו הרבה נושאים נשיים ואנושיים אחרים, הם כמעט ולא מדוברים.

הנקודות שציינתי במדריך הקצר הזה נכונות לא רק להפלות ולאובדן הריון בשלבים מאוחרים יותר, אלא לכל חוויה, בפרט גופנית, שאנחנו כנשים עוברות. קבלת וסת, הדימום החודשי, טיפולי פוריות, הריונות, הפלות ולידות, תופעות גיל המעבר ועוד ועוד...
 

אני מקווה שמשהו מהנקודות האלו יתמוך בנשים שעברו הפלה, ויאפשר כלים גם לחברות ולקרובי משפחה המלווים נשים שעוברות/עברו הפלה ואובדן הריון.

1. אובדן הריון פוגש אותנו בכל הרבדים שלנו- גוף, רגש ונפש ובתהליך העיבוד חשוב לתת מקום לכולם.
הגוף שלנו הוא זה שהחזיק את ההריון במשך כך וכך שבועות וימים, ואז גם עבר את ההפלה. איך הוא מרגיש עכשיו? איך אני יכולה לתמוך בו? עד כמה אני בכלל בקשר איתו, ואיך אוכל להתחבר אליו מחדש ולתמוך בו? אולי בטיפול גוף עדין? בהנחת יד על הרחם? בשכיבה על האדמה? 
הלב שלנו הוא זה שהרגיש כל כך הרבה דברים במהלך ההריון, אפילו אם קצר- היקשרות להריון ולעובר/ית, מחשבות על העתיד, ציפיות, התרגשויות, חששות ופחדים. פעמים רבות עולה אשמה- אולי הייתי יכולה לעשות משהו אחרת ובכך למנוע את אובדן ההריון? פעמים רבות אחרות עולה כעס על העובר/על אלוהים... פעמים רבות עולה גם וגם.
אובדן הריון פוגש אותנו הרבה פעמים גם ברובד של האמונה- שלנו בגוף שלנו, ביכולת שלנו להכנס להריון או להחזיק אותו, ב"זכות" שלנו להיות אמהות בחיים האלה, ולעיתים גם מעלות שאלות לגבי האמונה שלנו בחיים עצמם.
חשוב מאוד לתת לכל הדברים הללו מקום בטוח להיות, במידת האפשר כחלק מתהליך טיפול/ליווי מקצועי, כחלק מתהליך הריפוי וההחלמה.

2. לאפשר לעצמנו להרגיש ולא לחזור מהר מדי לתפקוד.
אנחנו חיות בסביבה שמעודדת חזרה מהירה לתפקודיות, בין היתר בגלל קושי של הרבה אנשים להיות עם הכאב שמופעל באובדן הריון או אירועי חיים קשים אחרים. להפלה יש כמובן גם את הצדדים הרפואיים והבירוקרטיים שלה- הבחירה האם להפיל בגרידה או בכדורים, וועדה להפסקת הריון, פרוטוקולים כאלה ואחרים ועוד ועוד... חשוב לתת עליהם את הדעת ולראות האם יש משהו שחשוב לעשות או לבדוק ברמה הרפואית לאחר ההפלה. אבל הפלה או אובדן הריון, כמו כל דבר אחר שקורה לנו בגוף ובנפש, רחוקים מלהיות עניין טכני-רפואי בלבד, ולתהליכי הגוף והנפש יש את הקצב שלהם.
זה לא אומר לצלול עכשיו לבכי אינסופי של ימים ושבועות, אבל זה כן אומר לאפשר לעצמנו להרגיש, כל אחת כמה שנכון לה, באופן שנכון ומרגיש בטוח ותומך עבורה, לפני שאנחנו אוספות את עצמנו חזרה. הכאב לא יימשך בעוצמה הזאת לנצח, ולמתן המקום לכאב יש חשיבות גדולה בהחלמה ובאינטגרציה.

3. לבנות את הסיפור שלי ולתת לו מקום - מה בעצם קרה פה?
כחלק מתהליך האינטגרציה של אובדן ההריון לתוך החיים, חשוב לעבד וליצור את הסיפור שלנו. מה בעצם קרה כאן? איך הרגשת כשנודע לך על ההריון? התרגשת? שמחת? פחדת? האם ידעת כבר אם זה בן או בת? ואיך הרגשת ביחס לידיעה הזו אם היתה? האם כבר קראת לעובר/ית בשם? עובר? עוברונצ'יק? דיברת איתו/איתה? איך קרתה ההפלה ומה הרגשת או לא הרגשת במהלכה? האם התנתקת? בכית? האם היית שם לבד או עם מישהו? איך את מתייחסת לזה עכשיו? מה המילים בהן את משתמשת? סיימת את ההריון? הפלת את העובר? איבדת את התינוק/ת שלך? זה תהליך של ממש בו כל אחת מוצאת את המילים שלה לחווייה, מילים שיהיו שונות מאלו של נשים אחרות. וזה יכול לקחת זמן. תני לזה זמן ומקום ועדות אוהבת, רצוי מאוד בתוך מסגרת ליווי/טיפול מקצועי.

4. לשים לב- מה תומך בי?
הפלה יכולה להיות חווייה כואבת ומטלטלת וחשוב לשים לב שאנחנו מאפשרות לעצמנו תמיכה נכונה ככל שניתן. שימי לב איזה אנשים, סיפורים ומרחבים תומכים בך כרגע. האם לשמוע על מישהי שעברה כמה הפלות ועכשיו יש לה ילדים תומך בך ונותן לך אופטימיות? או שאולי זה מוקדם מדי? אם עברת הפלה אחת, לשמוע על ריבוי הפלות, זה משהו שרק מפחיד ומציף חשש? האם נכון לך להיות בקבוצה בפייסבוק לנשים שעברו אובדן הריון, או שאולי לא? יכול מאוד להיות שזה יהיה נכון לזמן מסויים ואז יפסיק להיות נכון. היי קשובה.
מי נכון לך שיהיה איתך בבית החולים או בבית? בביקור הרופא ובמעקבים שאחרי? את מי נכון לך לשתף, איך ומתי? מי יהיה/תהייה ממש טובה בפשוט להקשיב? מי יכול/ה לחבק? מי יבינו איתך? קרבי אותם אלייך, ושימי גבולות לשיחות בנושא עם אנשים/בסיטואציות שלא תומכות בך. זהו איזון עדין בין שמירה על עצמנו מפני קולות לא תומכים במיוחד כשאנו במצב רגיש ועדין כל כך, לבין להסכים לא להסתגר ולהיות עם הדברים לבד, אלא למצוא את האנשים והמרחבים שתומכים בנו.

5. לעשות פרידה מודעת
כחלק ממתן המקום למה שעברנו, נשים רבות מגלות שזה תומך עבורן לעשות תהליך מודע ומכוון של פרידה מההריון/עובר/נשמה.
ישנן דרכים רבות לעשות זאת. בכתיבה, בטקס קטן שלנו עם עצמנו, עם בן/בת הזוג אם ישנם, עם אמא או עם חברה. אפשר לנטוע עץ, להטמין משהו באדמה, לעשות תשליך בים או כל דבר שעובד ומרגיש נכון עבורך.
דרך אחת להיפרד היא על ידי כתיבה של מכתב פרידה. פורמט אחד למכתב כזה שאני ממליצה עליו (ושמשתמשים בו הרבה גם בפרידה מאנשים לקראת/אחרי המוות, ובכלל בתהליכי פרידה מודעים) הוא הפורמט הבא שכולל 4 מרכיבים-
לבקש סליחה על...

להגיד שסולחת על...

להגיד שאוהבת...

להגיד תודה על...

ההמלצה היא לפנות זמן שקט לכתיבת המכתב, וכמובן לכתוב רק מה שמרגיש נכון ואותנטי. אם הפורמט הזה לא עובד עבורך, יכולה כמובן לכתוב בצורה חופשית את אשר על ליבך, או למצוא את הדרך שלך, בנקודת הזמן הנכונה עבורך, לקחת רגע ולהיפרד.

6. בשלב מאוחר יותר ובלי כל חובה או לחץ- זיהוי המתנות, אם ישנן, שקיבלתי מההריון.
אחרי אובדן ההריון וההתאוששות הפיסית ממנו, טיפלנו בגוף, עשינו את הבדיקות הנדרשות מבחינה גופנית/רפואית, ובעיקר בעיקר, אחרי שנתנו מקום וזמן לכאב, ייתכן ויגיע הזמן בו תוכלי לראות גם את המתנות, אם ישנן, שקיבלת מתוך מה שעברת. לא כדי להתמקד רק בהן ובכך להימנע, לצמצם או להדוף את הכאב.  הכוונה היא שעם הזמן, במקביל לכאב ולאובדן, יכולה להתפתח הכרה בריאה גם בדברים הטובים שייתכן וקיבלנו בתהליך הזה.
נשים מספרות לעיתים על כך שלמדו מתוך מה שעברו לקבל עזרה או לדייק את העזרה והתמיכה הנכונות להן. שהיחסים שלהן עם קרוב משפחה כזה או אחר, עם בן/בת הזוג או עם חברה מסויימת התהדקו ונעשו קרובים יותר, שהן סומכות על עצמן יותר ועל היכולת שלהן להתמודד עם כאב ועם קושי, שהן פגשו בתוכן בעוצמה את הידיעה שנכון להן להיות אימהות שקודם לכן היתה פחות נגישה עבורן, או כל דבר אחר שאת מרגישה באופן אותנטי שקיבלת ממה שעברת.

אני מקווה שמשהו מהנקודות האלו יתמוך בנשים שעברו הפלה, ויאפשר כלים גם לחברות ולקרובי משפחה המלווים נשים שעוברות/עברו הפלה ואובדן הריון.
מוזמנת להיעזר במדריך הזה, להעביר אותו הלאה, וכמובן גם להיות בקשר להמשך ליווי ותמיכה פרטניים.
ענת